פרופסור בן-אוליאל רפאל

רוב טיפולי שיניים מבוצעים עם הרדמה מקומית המבטיחה חוויה ללא כאב. לכן הפעולה הראשונה המבוצעת ע״י רופא השיניים היא הזרקת חומר הרדמה לאזור שיטופל בהמשך. למרות שזריקות אלו הינן בטוחות מאוד יש אפשרות לעיתים נדירות מאוד לפגיעה בעצבים הסמוכים להזרקה. 

זריקות הרדמה מקומיות עלולות לגרום לפציעה עצבית משנית לטראומה פיזית על ידי המחט או על ידי נזק כימי מתמיסת ההרדמה (ראה תרשים מעלה). פציעות אלו שכיחות יותר במסירת חסימות לעצב הדנטואלבואלרי תחתון ולעצב הלינואלי. ממצאים מצביעים על כך שפגיעות עצב לינגואלי הן קבועות יותר מאשר בעצב הדנטואלבואלרי תחתון. הן גם מתרחשות בשכיחות גבוהה יותר במיוחד כאשר יש צורך בזריקות חוזרות וכאשר הזריקה דווחה ככואבת מאוד.

המאפיינים המוצגים דומים ל-PTTN וכוללים כאבים שורפים/בוערים המלווים באלודיניה (כאב למגע עדין) או היפראלגזיה (תגובה מוגזמת לגירוי כואב). חומרי הרדמה מקומיים שונים (כגון לידוקאין, פרילוקאין, מפיביקאין, ארטוקיין) עשויים לגרום לדרגות שונות של נזק כימי לעצב. ארטיקאין 4% כאשר ניתן כחוסם עצבי תחתון היה קשור באופן מובהק לפגיעה עצבית ולתסמינים קליניים משמעותיים. לא דווחו על פגיעות בשימוש בלסת העליונה.